בשולי הפגישה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין צצות שוב השמועות לגבי מצבו הבריאותי של פוטין - והפעם בשל סרטון שבו נראו רגליו רועדות בצורה חריגה בזמן שנפרד מטראמפ. רגליו הרועדות של פוטין בפסגה באלסקה הציתו גל ספקולציות פרועות - גם על מצבו הבריאותי והפעם גם סביב השאלה האם המנהיג הרוסי נעל נעליים מגביהות. לטענת רבים, פוטין ניסה לצמצם את פער הגובה בינו לבין נשיא ארה"ב, המתנשא לגובה של 1.91 מטר, בעוד הוא עצמו עומד על 1.70 מטר בלבד. הדבר מגיע על רקע שמועות מתמשכות על מצבו הבריאותי של פוטין (מפרקינסון ועד סרטן) שהוכחשו שוב ושוב על ידי הקרמלין. אתרי חדשות אוקראיניים מיהרו להצביע על "רגלי הג'לי" של פוטין, ותהו האם הרעידות החוזרות נגרמות מהנעליים המגביהות. האתר Times of Ukraine כתב: "שימו לב לרגליים של פוטין. מה קורה כאן?". ובערוץ הטלגרם Nevzorov הוסיפו: "פוטין אמנם השיג את מטרתו, אבל הוא מתפתל בצורה חשודה. הרגליים שלו רועדות. אולי הנעליים לוחצות מדי?". יש מי שטענו שנראה כאילו פוטין "צמח לפתע" לקראת המפגש ההיסטורי, ואפילו העלו השערה שנעזר בשלד חיצוני לשיפור היציבה - מכשיר לביש שמיועד במקור לסיוע בתנועה ושיקום גופני.

העצם הבין־כוכבי 3I/ATLAS התגלה מוקדם יותר השנה, והוא השלישי אי־פעם שנצפה כשהוא חוצה את מערכת השמש שלנו - אחרי אומואמואה (ʻOumuamua ) המפורסם ושביט בוריסוב. בניגוד לסלעי חלל רגילים שנשארים כבולים לשמש במסלול קבוע, מדובר בגוף שהגיע מבחוץ ונמצא בדרכו החוצה. כבר מרגע גילויו עורר האובייקט עניין רב, אך עכשיו הוא עשה צעד נוסף בדרך להפוך ל"אובייקט החלל הכי שנוי במחלוקת". ב־21 ביולי פרסם טלסקופ האבל תמונה חדשה שלו ובה נראית נקודת אור מרוכזת בצדו הפונה לשמש. זה לא פיזור אור קלאסי של שביט, אלא משהו שמזכיר יותר רכב שמדליק פנסים גבוהים באמצע כביש חשוך. בעוד נאס"א ממשיכה לדבוק בהסבר השמרני - שביט קפוא באורך כ־20 ק"מ שעובר במסלול חד־פעמי - פרופ' אבי לייב מהרווארד מציע אפשרות אחרת לגמרי. לדבריו, ההתנהגות האופטית לא מתאימה לשום שביט מוכר. הזוהר דועך מהר מדי, ומרוכז מדי. מבחינתו, ייתכן שמדובר בעצם קטן בהרבה, אולי 100 מטר בלבד, שמפיק אור בעצמו באמצעות מקור אנרגיה פנימי. במילים אחרות: חללית.

כך עולה משיחה עם מקור המעורה בפרטים שמסר לוואלה כי עד לפני מספר שבועות נוהלו מגעים בנושא ובפרקליטות בוחנים את ההצעה. עם זאת אין בכך כדי לאשר שפלדשטיין אכן יהיה עד מדינה. סנגורו עו"ד עודד סבוראי: "איננו מתייחסים לסוגיית הפיכתו של אלי לעד מדינה"

התדהמה והבלבול, אובדן העשתונות והפאניקה למול איום הגיוס חושפים אמת נסתרת: ההנהגה החרדית היא למעשה "הקוסם מארץ עוץ". כלומר, היא לא באמת קיימת | דעה

רופאים בטנזניה נדהמו לגלות כי גבר בן 44 חי במשך שמונה שנים עם להב סכין ענק תקוע בבית החזה שלו - בלי שהוא ידע על כך בכלל. הוא הגיע לבית החולים כשהתלונן על הפרשה מוגלתית מתחת לפטמה הימנית, וללא כל תסמינים נוספים. המטופל סיפר שלא סבל מכאבים בחזה, לא התקשה לנשום, לא השתעל ואפילו חום לא היה לו. רק אחרי שהרופאים חקרו לעומק, הוא נזכר בתקרית אלימה שחווה שמונה שנים קודם לכן, במהלכה נחתך בפניו, גבו, חזהו ובטנו. אז הוא קיבל טיפול בתפרים ומאז חי "חיים רגילים לחלוטין". אבל צילום רנטגן פשוט הפך את התמונה על פיה: בתוך בית החזה שלו התגלה להב מתכת גדול, שננעץ דרך עצם השכמה הימנית אך בדרך נס פספס את כל האיברים החיוניים. במשך כל השנים האובייקט הזר לא גרם לו סבל, עד שהצטברות רקמה מתה הובילה לזיהום ולהפרשה מהפטמה.

קונספירציות על חייזרים כבר התרגלנו לשמוע, אבל כשהן מגיעות מחברת קונגרס מכהנת זה כבר סיפור אחר לגמרי. אנה פאולינה לונה, חברת הקונגרס הרפובליקנית מפלורידה שנחשבת כמקורבת לנשיא דונלד טראמפ ומסתמנת ככוכבת עולה בתנועת MAGA, התארחה השבוע בפודקאסט של ג'ו רוגן - ושם סיפקה אמירה שגרמה אפילו למגיש הוותיק להרים גבה: לדבריה, חברי קונגרס כבר נחשפו להוכחות לקיומן של ישויות בין־ממדיות. "ראיות מצולמות ודוחות חסויים" לונה, שעומדת בראש צוות בקונגרס האמון על חשיפת מסמכים מסווגים, טענה כי ברשותה מידע ועדויות המצביעים על "תנועות מחוץ למרחב הזמן והחלל" - עדויות שהגיעו, לדבריה, מאנשים אמינים במיוחד. היא הוסיפה שהיא עצמה נחשפה לתצלומים, למסמכים היסטוריים ולשיחות עם טייסי חיל האוויר, שטענו כי ראו עצמים בלתי מזוהים שהוסתרו מהציבור. במהלך השיחה עם רוגן שיתפה לונה סיפור אישי מתקופת שירותה כקצינת ניהול שדה תעופה במשמר הלאומי של אורגון. לדבריה, עצם בלתי מזוהה חדר למרחב האווירי של הבסיס, אך כשניסתה לברר עם הטייסים מה בדיוק ראו הם סירבו לענות. "אמרו לי: 'אנחנו לא באמת יכולים לדבר על זה'. ואף אחד לא רצה להרחיב," סיפרה.

עיר מאיה אבודה שנבלעה בג'ונגלים של מקסיקו לפני למעלה מ־300 שנה התגלתה מחדש, בזכות מכתב מהמאה ה־17 ותחקיר עיקש של ארכיאולוגים. העיר, שנקראה סאק-בהלאן ("ארץ היגואר הלבן") שימשה מקלט אחרון לעמי המאיה שברחו מהכיבוש הספרדי, עד שנעלמה במצולות היער הטרופי. ב־1586 איבדו בני הלאקנדון־צ'ול את עיר הבירה שלהם, לאקם-טון ("הסלע הגדול"), לידי הכובשים הספרדים. הם נסוגו אל עומק הג'ונגל והקימו את סאק-בהלאן, שם חיו עצמאיים וללא התערבות קולוניאלית במשך יותר ממאה שנה. אלא שב־1695 נזיר ספרדי בשם פדרו דה לה קונספסיון גילה במקרה את העיר, ועד מהרה השתלטו עליה הספרדים ושינו את שמה ל"גבירתנו של הדמעות" (Nuestra Señora de los Dolores). עד 1721 כבר ניטשה העיר לחלוטין ונבלעה ביער - ומאז נחשבה לאבודה. הגילוי המפתיע שלה התאפשר לאחר שד"ר ג'וסווה לוסאדה טולדו מהמכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה (INAH) הצליח לשחזר את מסלולו של נזיר אחר, דייגו דה ריבאס, שתיאר במכתב משנת 1698 את הדרך שעשו החיילים הספרדים מן העיר ועד לנהר לקנטון. טולדו שילב את הנתונים מהמכתב עם מודלים מתקדמים במערכות מידע גיאוגרפיות (GIS), תוך שקלול מרחקי הליכה, פני השטח, הצמחייה וכמות הציוד שנשאו הלוחמים. "זו הייתה עבודת שטח מפרכת במיוחד," סיפר טולדו. "אבל בסופו של דבר, מצאנו את הראיות הארכיאולוגיות בדיוק במקום שסימנתי על המפה".

קודם כל, אפשר להירגע. יהיה לנו מה לראות כשייגמר האח הגדול. דבר שני, הפורמט מתחיל להתחבב עלי ממש, ולו בזכות העובדה שמדובר באנשים בוגרים יותר עם ילדים - כלומר אנשים פחות מביכים. הרבה פחות. החופות מוכיחות שני דברים. קודם כל - שההתאמות שנעשו די טובות, ודבר שני, שאנשים עם ילדים מצליחים במה שאנשים בלי ילדים לא מצליחים, ושולטים באומנות העממית שבשפת רחוב שמה "שליפת הראש מהתחת של עצמך", ובשפה מקצועית "לא עפים על עצמם בלי סיבה". ויש סיבה. הביאו אנשים ממש שווים. כולם עם עבודה שנשמעת טוב על הנייר, כולם נראים טוב, חלקם אפילו מעולה, מודעים לעצמם, בוגרים. חוץ מזה שגר אצל ההורים, כאילו. אבל גם הוא מודע לעצמו, והיה הראשון לומר שזה מביך. לי נשאר רק להסכים. אבל בואו נשים את זה על השולחן: תאילנד זה לא החיים האמיתיים. וזה משנה את התהליך. מצד אחד, כל עוד כולם בבגדי חוף מחמיאים, מחזיקים משקה וממלמלים "סוואדיקה, סוואדיקה טנק יו טנק יו", הכל ייראה טוב יותר מאשר אילו היה מתרחש במודיעין או חדרה. מצד שניֿ, אולי זה דווקא נכון לנטרל את החיים האמיתיים בתקופת ההיכרות הראשונית. אולי זה דווקא מה שיאפשר פתיחות, אולי דווקא ככה ההגנות הרגילות ינוטרלו, אולי חודש בלי ילדים, בלי עבודה, בלי חשבונות חשמל, עם בריכה, קוקטיילים ופסיכולוגית צמודה זה בדיוק מה שכולנו היינו צריכים כדי לעבור את ההתחלה? נחיה ונראה. מה שבטוח, השאלה האמיתית היא לא מה קורה בווילה, כי מה שקורה בווילה בתאילנד סביר להניח יישאר בווילה בתאילנד - אלא מה ישרוד את המכס של נתב"ג.